במלמול אפשר לשמוע מגוון הברות שאינן בהכרח חוזרות על עצמן, למשל „בה־דו”. סביב גיל שנה עשויות להופיע מילים ראשונות. הפקה נחשבת למילה גם אם היא עדיין אינה נשמעת כמו מילת המבוגר, כל עוד הילד משתמש בה בעקביות ובמשמעות קבועה.
במקביל מתפתח הקשב המשותף: התינוק עוקב אחר הצבעה של מבוגר ובהמשך משתמש בעצמו בהבעות פנים, בקשר עין, במחוות ובקולות כדי להפנות את תשומת הלב. לדוגמה, הוא מצביע על חפץ, מניד את ראשו או מעביר מבט בין החפץ להורה.
הבנת המילים ממשיכה להתרחב. עד סוף השנה הראשונה תינוקות רבים מתחילים לזהות חפצים פשוטים ואיברי גוף, לחקות קולות של חיות ולהגיב לבקשות מוכרות.
מה תפקיד ההורים?
דברו במשפטים פשוטים ושלמים, הקריאו ספרים, תארו במילים פעולות יומיומיות, שירו ושחקו יחד. אינטראקציות חוזרות ומהנות מעניקות לילד הזדמנויות רבות להבין, ליזום ולחקות.